העיר ואני
היצירה משקפת מערכת יחסים אבסורדית עם הסביבה האורבנית, מערכת יחסים שיש בה גם משיכה וגם שחיקה מתמשכת. בתוך מרחב צבעוני, עמוס בדמויות, יצורים ומורכבויות מוסריות, מתוארת תחושת זרות שהולכת ומיטשטשת ככל שהדובר נעשה חלק בלתי נפרד מאותה מערכת. בתוך השפע והגיוון, דווקא התחושה המרכזית היא של איבוד זהות, כאשר הדמות המרכזית הופכת להיות ה”חריג” בתוך מציאות שנראית נורמלית עבור כולם
כמות
אופק עוזיאל
מאז שהייתי ילד קטן אמרו עליי שאני מדמיין וחולמני. היום אני עושה את מיטב יכולתי ליצור גשר בין העולם של היצורים, המפלצות, המקומות, הטירות והשכונות שחיים בתוך המוח שלי לבין העולם שלנו. כשהייתי ילד, מפלצות ויצורים היו תוקפים אותי בסיוטים. כדי להתמודד איתם התחלתי לצייר אותם, לתעד אותם ולהעניק להם צורה. תמיד אמרו לי שיש לי חלומות מוזרים. במשך שנים נעלבתי מהמילים מוזר ושונה, עד שהבנתי שהן אינן חולשה אלא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלי. היום אני מחבק כל חלק שנראה מוזר או שונה, משום שדווקא ממנו נולדים העולמות, הדמויות והסיפורים שאני יוצר.
מאז שהייתי ילד קטן אמרו עליי שאני מדמיין וחולמני. היום אני עושה את מיטב יכולתי ליצור גשר בין העולם של היצורים, המפלצות, המקומות, הטירות והשכונות שחיים בתוך המוח שלי לבין העולם שלנו. כשהייתי ילד, מפלצות ויצורים היו תוקפים אותי בסיוטים. כדי להתמודד איתם התחלתי לצייר אותם, לתעד אותם ולהעניק להם צורה. תמיד אמרו לי שיש לי חלומות מוזרים. במשך שנים נעלבתי מהמילים מוזר ושונה, עד שהבנתי שהן אינן חולשה אלא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלי. היום אני מחבק כל חלק שנראה מוזר או שונה, משום שדווקא ממנו נולדים העולמות, הדמויות והסיפורים שאני יוצר.
