הִתְרַעֲפוּת
"וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ." (שופטים ה׳, ל״א – שירת דבורה) הַנֶּצַח שֶׁבְּתוֹךְ הַשְּׁבָרִירִיּוּת מבעד לעדשת המצלמה נחשף מפגש קוסמי בין שני קצוות הבריאה: מן הצד האחד - השמש, מקור האור, החום והחיים, המאירה ללא הרף, מעניקה מעצמה ואינה מתמעטת מן הנתינה, וממנה ניזונה הבריאה כולה. ומן הצד השני - הסביון, העדין והחולף שבטבע, אשר ימיו קצרים וזמניים והרוח מפזרת את זרעיו, אך דווקא בתוך שבריריותו חבוי סוד החיים. כאשר השמש ניצבת מאחוריו, מתרחש פלא: האור אינו מסתיר את הסביון אלא מגלה אותו. כל סיב וכל נים מתמלאים באור, וכל המבנה הפנימי נחשף בשלמותו. ברגע אחד שקט נגלה שאין כאן שניים - זהו אור אחד המתגלה בשני מופעים. כך מתגלה סודה של הַהִתְרַעֲפוּת - חוק ההתפשטות מן המרכז. אנחנו, בני החלוף, שבריריים וזמניים, אך איננו רק בני חלוף - אנו גם נושאי הנצח. מתוך החיים הזמניים, הנצח מבקש לפרוץ ולהתגלות. הלב המתרוקן והמזדכך נעשה שקוף. הוא חדל להסתיר את האור הטמון בו, ויוצר תנועה של התבהרות והתגלות עמוקה בתוך העולם.האור המרוכז במרכז מקבל באדם לבוש של מחשבה, מילה ומעשה, ונשלח כרעפי-אור וקווים ישרים אל המרחב. וכשם שהשמש מזינה את הסביון, כך הסביון - האדם - משיב לעולם חיים חדשים. הוא קולט אור, משקף אותו והופך אותו לזרעים של מעשה, ואז מוסר אותם לרוח. הוא אינו שומר את החיים לעצמו, הוא מרבה אותם. ככל שאנו מסכימים להפוך לשקופים, האור משתקף דרכנו, ואנו הופכים למזינים, למצמיחים ולמחיים. מקבלים ומשפיעים בו-זמנית. הַבְּרָכָה הַטְּמוּנָה תמונת ברכה זו מכניסה אל התודעה את התזכורת וההסכמה להיות בגוף השברירי והזמני כסביון, ובו בעת בהירים, שקופים ונצחיים כשמש. היא מזמינה אותנו לאפשר לאור שעובר דרכנו פשוט להיות - להתרוקן כדי להתמלא בחדש, ולאפשר לשמש הפנימית לזרוח בגבורתה.
כמות
מיכל ענבר
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
