' אֵשׁ אוֹכְלָה וְלִבָּהּ חָשׂוּף'
הַמֶּרְכָּז וְהַנִּיצוֹץ מבעד לעדשת המצלמה נפתח מבט ישיר אל לבה של כלנית מצויה. מה שנראה מרחוק כפרח עדין מתגלה מקרוב כמרחב עז של צבע, תנועה וחיים. עלי הכותרת האדומים נפתחים סביב המרכז הכהה, וביניהם נפרשת טבעת בהירה. מתוך הלב פורצים עשרות אבקנים סגולים, ובקצותיהם נקודות קטנות של אבקה בהירה. המרכז אינו נקודה סגורה, אלא מקור חי שממנו יוצאים צבע, אור וניצוצות לכל עבר. "אֵשׁ אֹכְלָה"- אינה מכלה אלא זו היא אש שיש בה כוח, חיות ונוכחות. האדום מקיף את המרכז כמו להבה, והמרכז הכהה נעשה נקודת עומק שממנה מתפרץ המרחב כולו. הלב החשוף של הכלנית מגלה תנועה של פתיחה. היא פותחת את לבה אל השמים ואל האור, ומתוך המרכז שלה מתגלים האבקנים - נושאי ההמשכיות, ההפריה והחיים. אין כאן דבר שנשאר במרכז. החיים נעים מן הפנים החוצה: מהלב אל האבקנים, מהצבע אל האור, מהניצוץ אל המרחב. האש בוערת, האור מקיף, הלב נפתח והניצוצות יוצאים אל העולם. הברכה הטמונה בתמונה היא *ברכת הפתיחה וההארה*. להיפתח אל העוצמה הליבתית שבתוכנו, ולהאיר ממנה החוצה. לאפשר לאש החיות שבתוכנו לנוע, להתפשט ולהעניק אור. וכמו הכלנית, שנפתחת מן המרכז ומגלה את יופייה בשכבות של צבע, אור וניצוץ, גם בתוכנו יש מרכז חי שמבקש להתגלות ולהאיר. הברכה היא לתת למה שחי בנו לקבל צורה, צבע וקול, ולאפשר לו לנוע דרכנו ולהגיע אל העולם בדרכו הייחודית. לא צריך ליצור את האור. הוא כבר נמצא במרכז. רק להיפתח אליו. לפתוח את הלב אל האור, ולתת לניצוץ שבתוכנו להאיר את העולם. כי כאשר הלב נפתח, העוצמה שבו אינה נשארת נקודה פנימית היא נעשית אור שנוגע בחיים סביבו
כמות
מיכל ענבר
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
יצירות דומות
