'חֶסֶד מִבְּלִי מֵשִׂים חָקוּק בַּזְּמַן'
מבעד לעדשת המצלמה נחשף עלה שנשר ונעשה שקט. צבעו כבר אינו ירוק, גווני החלודה פשטו בו, ודווקא עכשיו מתגלים הלב, העורקים והשלד הנימי שהחזיקו את צורתו. הזמן משנה את החומר, אך אינו מוחק את הצורה שנחקקה בו. להפך, כשהשכבות נעלמות, המבנה הפנימי נעשה גלוי יותר; השלד הנימי נעשה מפה של החיים שהיו בו, של צמיחה, תנועה והזנה. יש חסד בדבר הזה. העלה אינו מתכוון ליצור לב, אינו מתאמץ להיות יפה, ובכל זאת מתוך הנשירה, ההנחה והזמן מתגלה בו צורה של לב. היופי אינו תוצאה של מאמץ, אלא של משהו שמתרחש מעצמו. דווקא כשהעלה מרפה מצורתו החיה, נחשפת בו צורה עמוקה יותר שהייתה בו כל הזמן. הברכה הטמונה בתמונה היא היכולת לזהות את מה שנשאר בתוכנו גם כשהזמן משנה את פני הדברים. לדעת שהשינוי אינו מוחק את החותם, אלא יכול לחשוף אותו ולהביא אותנו קרוב יותר אל המבנה העמוק שנושא אותנו. כמו העלה, גם אנחנו משתנים, אך בתוכנו נשארת רשת פנימית של קשרים, זיכרונות, כוחות ואהבות שממשיכה להחזיק אותנו. התמונה מזמינה אותנו להביט מעבר למעטפת ולהכיר במה שנבנה בתוכנו לאורך הזמן. גם במה שנראה ישן או משתנה נשמרים זיכרון, צורה, קשר וחיים. כך היא נעשית עוגן של תודעה בתוך הבית: תזכורת לכך שהזמן משנה את החומר, אך אינו מוחק את החותם; שהוא יכול להסיר שכבות ולגלות את מה שהיה חבוי. מה שהזמן חורט, החסד מגלה. הזמן משנה את החומר, אבל אינו מוחק את החותם. הוא חורט אותו עמוק יותר. אנחנו משתנים נחקקים בזמן
כמות
מיכל ענבר
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
מיכל ענבר (נ + 4) יוצרת חיים דרך הטבע. מתגוררת ביישוב גיתה שבגליל המערבי, על קו שמורת הטבע הפראית. ילדותה התעצבה על ברכי סבה התימני, שהעניק לה שלווה פנימית עמוקה ויכולת של התבוננות ושיחה עם הבריאה. בצעירותה רקדה וצילמה בעיניה את החיים מתוך תנועה חיה ונושמת. לפני כ-6 שנים החליטה לגלות את רזי הטבע ולהעלות אותם באמצעות האמנות. השילוב של זמן ומקום דרך העדשה של מיכל מעביר תחושה של חיבור למרחב ולזמן הנמצאים במתבונן. בימים אלה מקימה מיכל את 'בית ברכה' בית יצירה המכסה את הנסתר והסוד בתוך הגלוי ומאפשר למתבוננים לפתוח את הצוהר הנגלה להם באותה עת. גילויים של נסתרות: מבט אל תוך הקיים היצירה שלי נולדת מתוך הרצון והבקשה לגלות יופי ועוגן בתוך מציאות יומיומית כאוטית, מאתגרת ומטלטלת. במרחב שבו הנפש מחפשת משמעות, המצלמה משמשת עבורי ככלי מתוך מסעות פנימיים של קשב וגילוי - רגעים שבהם מפציע מראה המזכיר עולם אחר, שקט ופנימי, שמתקיים ממש כאן, בתוך עולמנו. אני מזמינה את המתבונן למסע של שינוי תודעה דרך שתי תנועות עיקריות: האחת היא צילומי מאקרו החודרים עמוק אל תוך הדבר פנימה - אל מרקמים וסודות זעירים שלעיתים חומקים מעין האדם. השנייה היא מבט רחב ופתוח יותר אל הנוף והמרחב. יש פעמים שעיני נמשכת לצלם אובייקטים שזהותם הראשונית אינה מפוענחת מיד, ובכך הם מזמינים את הצופה להסיר שכבות של הרגל, להסתכל מחדש, ולגלות פלא חדש בתוך המוכר. כל תצלום מוצג בשתי פוזיציות מקבילות: האחת עומדת בפני עצמה כדימוי נקי, והשנייה מלווה בטקסט - פסוק מכתבי רוח וקודש או מתוך שירה פנימית שעולה מעומקו של דבר. השילוב הזה אינו בא להסביר את התמונה, אלא יוצר מרחב של הדהוד. התמונה והמילה שזורות זו בזו כדי לעורר מחשבה, לפתוח את הלב, ולאפשר למתבונן להיכנס פנימה, אל מעבר לגלוי לעין אך בהחלט גלוי ללב .
