the city & me
The artwork reflects an absurd relationship with the urban environment a relationship defined by both attraction and continuous erosion. Within a colorful space crowded with figures creatures and moral complexities a sense of alienation emerges gradually fading as the speaker becomes an inseparable part of the very system that surrounds them. Amidst abundance and diversity the central experience is one of losing identity as the main figure becomes the outsider within a reality that appears completely normal to everyone else.
Quantity
אופק עוזיאל
מאז שהייתי ילד קטן אמרו עליי שאני מדמיין וחולמני. היום אני עושה את מיטב יכולתי ליצור גשר בין העולם של היצורים, המפלצות, המקומות, הטירות והשכונות שחיים בתוך המוח שלי לבין העולם שלנו. כשהייתי ילד, מפלצות ויצורים היו תוקפים אותי בסיוטים. כדי להתמודד איתם התחלתי לצייר אותם, לתעד אותם ולהעניק להם צורה. תמיד אמרו לי שיש לי חלומות מוזרים. במשך שנים נעלבתי מהמילים מוזר ושונה, עד שהבנתי שהן אינן חולשה אלא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלי. היום אני מחבק כל חלק שנראה מוזר או שונה, משום שדווקא ממנו נולדים העולמות, הדמויות והסיפורים שאני יוצר.
מאז שהייתי ילד קטן אמרו עליי שאני מדמיין וחולמני. היום אני עושה את מיטב יכולתי ליצור גשר בין העולם של היצורים, המפלצות, המקומות, הטירות והשכונות שחיים בתוך המוח שלי לבין העולם שלנו. כשהייתי ילד, מפלצות ויצורים היו תוקפים אותי בסיוטים. כדי להתמודד איתם התחלתי לצייר אותם, לתעד אותם ולהעניק להם צורה. תמיד אמרו לי שיש לי חלומות מוזרים. במשך שנים נעלבתי מהמילים מוזר ושונה, עד שהבנתי שהן אינן חולשה אלא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלי. היום אני מחבק כל חלק שנראה מוזר או שונה, משום שדווקא ממנו נולדים העולמות, הדמויות והסיפורים שאני יוצר.
