גולשת על הכורסה 2010

יסמין רונל

בשעה שאני עובדת, קווים כתמים וצורות מתגבשים ומתקרשים יחד, הנגיעה הבאה, ודאי תכסה ותסתיר חלק מהמהלכים הללו, אך לא לחלוטין. בחלקים מסויימים, ממשיכות השכבות התחתונות להיות פעילות, נושמות ומבעבעות. החומריות המורגשת מלמטה לוחצת, הצבע (underpaint) או דמויות וחלקי דימויים מתקימים עדיין ברובד אחר. ההבדלים בין המשטחים הינם טכניים חומריים ורעיוניים. במקרים רבים, הראשונים בנויים מחומרים "קלים לעיכול", פלסטיים ברובם, המלכלכים מעט את הבד ויוצרים נקודת התייחסות ראשונית. הלאה, לאחר הייבוש השכבה הבאה מתקנת (הורסת), נוגעת במקומות דרך המחשבה והMIND . כמעט בכל שלב, "מציע" לי הציור נקודת התחלה חדשה: ישנה התבוננות והתיחסות לקומפוזיציה, לרעיון הכללי לאן הדברים הולכים. לעיתים הנושא מתבטל ולפעמים מצליח "להחזיק" ושורד עד הסוף. החומרים בשכבות המאוחרות יותר, כבר "כבדים", מלאי חשיבות עצמית וריח. אלה כבר פחות סלחניים ותובעים את מקומם על הבד. בשלב זה מהלך העבודה מושפע מהכימיה של החומרים, ומהזרימה הפנימית האצורה בהם, שתופסת כוון עצמאי ומבורך. השכבה הסוגרת נראית "קלה ושטוחה" אם כי אטומה ברוב המקרים. טקסטורות וכיוונים יכולים לעבור דרכה, אך לא חומריות וצבע. אלה עוברים דרך ה"פצעים" - אותם פתחים אשר חושפים את חיבור הבשר והעור של הגוף הציורי. המסקנות הנובעות מעבודה אחת אינן חלות בהכרח על הבאה אחריה. העבודה הבאה מורדת במקרים רבים נגד אותם פתרונות ומציעה אפשרות שונה, לכאורה מנוגדת לקודמתה. קשה לי למצוא בתוכי אמון בעמדה ציורית סגנונית סגורה (כתב יד, נושא, שפה) עבורי הפעולה הציורית היא מסע הרפתקני ומפתיע, שבונה והורס מצבים, נוגע וחוצה טריטוריות ציוריות שהיו אוטונומיות בעבר.