עורבני חקיין
בסביבה אבסטרקטית־סימבולית, רוויה בסימנים מגיים מעולמן של ציפורים, העורבני הופך לדימוי של הסתגלות והישרדות. באמצעות היטמעות כמעט מלאה ברקע — בצבע, בנוכחות ובצליל החיקוי המבורך — הוא מבטא את חכמתו של הטבע החי: כדי לשרוד, יש רגעים שבהם יש להתמזג עם הסביבה. היצירה נעה בין הסתרה לגילוי, ומבטאת את המתח העדין שבין זהות, שינוי ואינסטינקט הקיום.
עודד בן מנחם
עודד בן מנחם הציור שלי נולד מתוך שנים של התבוננות בטבע, ובעיקר בציפורים. עבורי הציפור אינה רק מושא לציור ואינה רק ייצוג של יופי. היא נוכחות — לעיתים שקטה, לעיתים קוראת, ולעיתים כמעט נעלמת בתוך המרחב. אני מבקש לתפוס את הרגע שבו היא הופכת מדמות בטבע לסימן של מצב אנושי. בעבודותיי אני מחבר בין התבוננות קרובה בעולם החי לבין שפה חומרית ואקספרסיבית. הציפור המצוירת, המזוהה לעיתים עד רמת המין, פוגשת משטחים מופשטים, שכבות צבע, חריטות, סימנים דמויי כתב, זהב, אדמה ומרקמים שחוקים. המפגש בין הדיוק הפיגורטיבי לבין החופש המופשט יוצר עבורי מרחב שבין מציאות לזיכרון. אני נמשך במיוחד למתח שבין נוכחות לריק. לעיתים הציפור קטנה מול משטח גדול ושקט; לעיתים היא ניצבת מול כתם זהב, צבע או סימן שאין לו פירוש חד־משמעי. החלל שסביבה חשוב לי לא פחות מן הדמות עצמה. הוא מאפשר לציור לנשום — ומשאיר מקום לצופה להיכנס אליו עם הזיכרונות והרגשות שלו. הציפורים שלי נושאות איתן נדידה, שבריריות, הישרדות וחופש, אך גם בדידות ושייכות. דרך החומר, הצבע והשתיקה שבין הסימנים אני מבקש לגעת ברגע החמקמק שבו ההתבוננות בטבע הופכת להתבוננות פנימה.
עודד בן מנחם הציור שלי נולד מתוך שנים של התבוננות בטבע, ובעיקר בציפורים. עבורי הציפור אינה רק מושא לציור ואינה רק ייצוג של יופי. היא נוכחות — לעיתים שקטה, לעיתים קוראת, ולעיתים כמעט נעלמת בתוך המרחב. אני מבקש לתפוס את הרגע שבו היא הופכת מדמות בטבע לסימן של מצב אנושי. בעבודותיי אני מחבר בין התבוננות קרובה בעולם החי לבין שפה חומרית ואקספרסיבית. הציפור המצוירת, המזוהה לעיתים עד רמת המין, פוגשת משטחים מופשטים, שכבות צבע, חריטות, סימנים דמויי כתב, זהב, אדמה ומרקמים שחוקים. המפגש בין הדיוק הפיגורטיבי לבין החופש המופשט יוצר עבורי מרחב שבין מציאות לזיכרון. אני נמשך במיוחד למתח שבין נוכחות לריק. לעיתים הציפור קטנה מול משטח גדול ושקט; לעיתים היא ניצבת מול כתם זהב, צבע או סימן שאין לו פירוש חד־משמעי. החלל שסביבה חשוב לי לא פחות מן הדמות עצמה. הוא מאפשר לציור לנשום — ומשאיר מקום לצופה להיכנס אליו עם הזיכרונות והרגשות שלו. הציפורים שלי נושאות איתן נדידה, שבריריות, הישרדות וחופש, אך גם בדידות ושייכות. דרך החומר, הצבע והשתיקה שבין הסימנים אני מבקש לגעת ברגע החמקמק שבו ההתבוננות בטבע הופכת להתבוננות פנימה.
יצירות דומות
