האימהות שבין העולמות
במרכז היצירה ניצבת אישה שבליבה פורח גן של ורדים אדומים, בעוד סביבה אמהות אוחזות בתינוקותיהן. המפגש ביניהן אינו מתרחש במציאות אחת, אלא במרחב סמלי שבו כמיהה, אהבה, תקווה ואובדן מתקיימים זה לצד זה. הוורדים הפורחים במקום הלב מסמלים אהבה שאינה חדלה להתקיים גם כאשר היא משנה צורה. הם מייצגים את החיים הפנימיים, את הכמיהה לאימהות, את הכוח להמשיך לצמוח מתוך כאב ואת התקווה שנשמרת גם ברגעים של אי־ודאות. “האימהות שבין העולמות” עוסקת במרחב הרגשי שבין מה שיש למה שעדיין ממתין להיוולד – בין זיכרון לחלום, בין אובדן לתקווה ובין נשיות לצמיחה. זוהי יצירה על אהבה שאינה תלויה במציאות, אלא חיה בלב וממשיכה לפרוח גם בתוך השתיקה.
כמות
הודיה אביטון
אני יוצרת בצורה מאוד אינטואיטיבית. היצירות שלי מתחילות ממשהו שקורה בתוכי רגש, מחשבה, שאלה או חוויה ומשם הן יוצאות החוצה ופוגשות את המציאות. דווקא המפגש בין העולם הפנימי שלי לעולם שבחוץ, ולפעמים גם הניגוד ביניהם, הוא מה שמניע אותי ליצור. מתוך המקום הזה עולות שאלות על דברים שמעסיקים אותי בחיים: מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים, לאן אנחנו שייכים ואיך אהבה, זהות, דת ואמונה משפיעות על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם. תהליך היצירה הינו ארוך אני מתחילה בחומר יוצרת רישום בעיפרון מצלמת צובעת ועורכת בתוכנות ומוסיפה AI ועושה שוב עריכה ואז מדפיסה ולבסוף עריכה ידנית על חלק מהעבודות של טושים וצבעים לעוד הצללה ועומק. אני לא תמיד יודעת מראש לאן היצירה תיקח אותי. לפעמים אני מתחילה מתוך תחושה אחת, ובסוף מגלה משהו אחר לגמרי. אולי בגלל זה, בשבילי, כל יצירה היא קצת כמו שער לעולם שעוד לא הכרתי.
אני יוצרת בצורה מאוד אינטואיטיבית. היצירות שלי מתחילות ממשהו שקורה בתוכי רגש, מחשבה, שאלה או חוויה ומשם הן יוצאות החוצה ופוגשות את המציאות. דווקא המפגש בין העולם הפנימי שלי לעולם שבחוץ, ולפעמים גם הניגוד ביניהם, הוא מה שמניע אותי ליצור. מתוך המקום הזה עולות שאלות על דברים שמעסיקים אותי בחיים: מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים, לאן אנחנו שייכים ואיך אהבה, זהות, דת ואמונה משפיעות על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם. תהליך היצירה הינו ארוך אני מתחילה בחומר יוצרת רישום בעיפרון מצלמת צובעת ועורכת בתוכנות ומוסיפה AI ועושה שוב עריכה ואז מדפיסה ולבסוף עריכה ידנית על חלק מהעבודות של טושים וצבעים לעוד הצללה ועומק. אני לא תמיד יודעת מראש לאן היצירה תיקח אותי. לפעמים אני מתחילה מתוך תחושה אחת, ובסוף מגלה משהו אחר לגמרי. אולי בגלל זה, בשבילי, כל יצירה היא קצת כמו שער לעולם שעוד לא הכרתי.
