אנורקסיה כבר לא חלק מימני
היצירה מתארת רגע של פרידה מזהות שהייתה קשורה באישה במשך שנים. הדמות עטופה בשלשלאות, אך במקום פנים מופיע פרח גדול סמל לזהות חדשה שמבקשת לצמוח מעבר לכאב ולהגדרות הישנות. קרני האור הבוקעות ממרכז הפרח מסמלות את הקול הפנימי שחוזר להישמע ואת האפשרות לראות את עצמך מחדש. השלשלאות עדיין נוכחות, כחלק מהעבר ומהזיכרון, אך הן כבר לא מגדירות את הדמות. היצירה עוסקת ברגע שבו אפשר לומר: זה היה חלק מהסיפור שלי, אבל זה כבר לא מי שאני
כמות
הודיה אביטון
אני יוצרת בצורה מאוד אינטואיטיבית. היצירות שלי מתחילות ממשהו שקורה בתוכי רגש, מחשבה, שאלה או חוויה ומשם הן יוצאות החוצה ופוגשות את המציאות. דווקא המפגש בין העולם הפנימי שלי לעולם שבחוץ, ולפעמים גם הניגוד ביניהם, הוא מה שמניע אותי ליצור. מתוך המקום הזה עולות שאלות על דברים שמעסיקים אותי בחיים: מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים, לאן אנחנו שייכים ואיך אהבה, זהות, דת ואמונה משפיעות על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם. תהליך היצירה הינו ארוך אני מתחילה בחומר יוצרת רישום בעיפרון מצלמת צובעת ועורכת בתוכנות ומוסיפה AI ועושה שוב עריכה ואז מדפיסה ולבסוף עריכה ידנית על חלק מהעבודות של טושים וצבעים לעוד הצללה ועומק. אני לא תמיד יודעת מראש לאן היצירה תיקח אותי. לפעמים אני מתחילה מתוך תחושה אחת, ובסוף מגלה משהו אחר לגמרי. אולי בגלל זה, בשבילי, כל יצירה היא קצת כמו שער לעולם שעוד לא הכרתי.
אני יוצרת בצורה מאוד אינטואיטיבית. היצירות שלי מתחילות ממשהו שקורה בתוכי רגש, מחשבה, שאלה או חוויה ומשם הן יוצאות החוצה ופוגשות את המציאות. דווקא המפגש בין העולם הפנימי שלי לעולם שבחוץ, ולפעמים גם הניגוד ביניהם, הוא מה שמניע אותי ליצור. מתוך המקום הזה עולות שאלות על דברים שמעסיקים אותי בחיים: מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים, לאן אנחנו שייכים ואיך אהבה, זהות, דת ואמונה משפיעות על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם. תהליך היצירה הינו ארוך אני מתחילה בחומר יוצרת רישום בעיפרון מצלמת צובעת ועורכת בתוכנות ומוסיפה AI ועושה שוב עריכה ואז מדפיסה ולבסוף עריכה ידנית על חלק מהעבודות של טושים וצבעים לעוד הצללה ועומק. אני לא תמיד יודעת מראש לאן היצירה תיקח אותי. לפעמים אני מתחילה מתוך תחושה אחת, ובסוף מגלה משהו אחר לגמרי. אולי בגלל זה, בשבילי, כל יצירה היא קצת כמו שער לעולם שעוד לא הכרתי.
